השבוע האחרון היה מאתגר עבור רבות מאיתנו, אני בתוכן. עם מרקורי וונוס בנסיגה ושבתאי מול השמש, היה טבעי ביותר שניתקל בכמה תובנות מאירות. הן לא תמיד קלות לעיכול.

גם השמש וגם מרקורי במזל בתולה גורמים לנו להעריך את עצמנו מחדש בפרספקטיבה פרגמטית תוך התבוננות בפרטי פרטים. ונוס שולטת בערך העצמי שלנו ומרקורי שולט בביקורת עצמית וחיצונית. שניהם מראים לנו את כל מה שלא בסדר בעולם כדי שנוכל להביא שינוי.

השבוע שמעתי קולות רבים בראש, שאמרו לי שההתקדמות שלי איטית מדי, ושאני צריכה לעבוד קשה יותר; להיות יותר ממוקדת והישגית.

אבל בזמן שאני כותבת את פרק ונוס בספר שלי, הזכרתי לעצמי שזרימה יציבה מנצחת את המרוץ. יצירתיות היא לא תהליך ליניארי. כדי להיות יצירתיות, עלינו להקשיב לעצמנו ולהיות מכוונות לכוחות היקום. זוהי דרך היצירה הנשית. זה מחייב אותנו לפעמים לקחת דברים לאט כדי להיכנס לעומק, לעצור ולהטעין מצברים, ובעיקר, ליהנות מהדרך.

בתולות, בגלל האינטליגנציה והכישורים האנליטיים שלהן, נוטות להיות ביקורתיות, אבל הן לא לבד בביקורת עצמית רבה מדי. האמת היא שכולנו באותה סירה. לפעמים אנחנו מבקרות את עצמנו באופן אוטומטי ולא מודע, כך שאנחנו אפילו לא שמות לב לזה. אנחנו כל כך רגילות לשמוע לחישות באוזניים, שאומרות לנו שאנחנו לא מספיק טובות, לא מספיק יפות, לא מספיק מסוגלות או לא מספיק מצליחות. כולנו משוות את עצמנו לאחרים, מייחלות שנהיה כמוהם במובנים מסוימים.

פעמים רבות, כל מה שצריך זה אדם אחד שלא אוהב אותנו או לא מקבל אותנו, לקוח אחד לא מרוצה, פידבק רע אחד ממישהו בעבודה, פעם אחת שאנחנו מאבדות שליטה או אומרות את הדבר הלא נכון. רק תקרית אחת ואנחנו נזרקות למערבולת של הלקאה עצמית.

"כדי להימנע מביקורת אל תגיד כלום, אל תעשה כלום ואל תהיה כלום."

~ אלברט האברד

כשהתמודדתי עם הביקורת שחוויתי השבוע, לא התעלמתי ממנה. ראשית, הקשבתי לה. שאלתי את עצמי מה אני יכולה ללמוד ממנה? איך אני יכולה לשפר את הדברים? לפעמים זה ממש לא תלוי בי. זה בסדר אם לא כולם אוהבים אותי.

ואז, נכנסתי לגוף שלי; הרגשתי את הכאב של זה. נשמתי את זה, ונשפתי ריפוי לכל האנשים שסובלים מסוג זה של ביקורת ותסכול.

והכי חשוב, התרופה לביקורת היא אמון: אמון בעצמי שאני עושה כמיטב יכולתי, ואמון בעולם שאם העבודה שלי בעלת ערך, היא תמשיך לקבל תמיכה.

לאחר ביצוע הצעדים הללו, ועם הרבה עידוד מלקוחות, קולגות וחברות, קולות הביקורת כבר לא אחזו בכוח מולי. הרגשתי מועצמת מעצם הכנעתם.

גם בתולה וגם ונוס עוסקות ביופי ובביקורת עצמית הקשורה ליופי. רבות מאיתנו קשות עם עצמנו ומבקרות את עצמנו יתר על המידה על איך שאנחנו נראות ועל איך שאנחנו מזדקנות. כמה אנשים מסתכלים במראה ובאמת אוהבים את מה שהם רואים?

פעם חשבתי שיופי לא חשוב, אבל עכשיו אני יודעת שהוא כן. כשאנחנו מוקפות ביופי, זה מרחיב אותנו. כשאנחנו מרגישות יפות, זה מרחיב אותנו. אבל כשאני מדברת על יופי, אני מדברת על תחושה פנימית, שאין לה שום קשר לסטנדרטים תרבותיים.

התרגלנו לרעיון שאנחנו צריכות לשנות משהו בעצמנו כדי להיראות טוב. אנחנו צריכות שהשיער שלנו יהיה ארוך יותר ומלא יותר. אנחנו צריכות שהעור שלנו יהיה חלק יותר, הירכיים שלנו יהיו מוצקות יותר, המותניים שלנו יהיו צרות יותר. הפנים שלנו צריכות להיות ללא רבב וללא הבעה, ומעל לכל, אסור לנו להראות שום סימני הזדקנות. אני נחשפת ללא הרף לזרם פרסומות למוצרי אנטי אייג'ינג. תמיד יש תוסף חדש, סרום, תה, גומי, קרם או מכשיר שמבטיח את הגביע הקדוש של נעורים נצחיים.

כל הפרסומות הללו מרחיקות אותנו מהיופי שלנו. הן גורמות לנו להאמין שאנחנו צריכות את המוצרים שהן מציעות לנו כדי להיראות טוב, וזה לא נגמר. תמיד יש משהו חדש, משהו טוב יותר, שאנחנו חייבות להוסיף לשגרת היופי שלנו. אני לא אומרת שאנחנו צריכות להימנע ממוצרי יופי, אבל שום מוצר לא יגרום לנו להרגיש יפות אם לא נעשה את העבודה הפנימית.

באחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות עלי, חינוך מיני, היה פרק של בחורה שנהגה לכסות את פניו של החבר שלה בכל פעם שהגיעה לשיא. התברר שהיא עשתה את זה כי היא חשבה שהיא מכוערת כשהיא באורגזמה. אנחנו עושות את הפרצופים הכי מוזרים כשאנחנו חוות הנאה עצומה. זה לא מכוער. זה יפה. הבעות פנים הן יפות, הזדקנות היא יפה. אנשים שחיים את העצמי האותנטי שלהם ויש להם תחושה חזקה של הערכה עצמית, הם יפים, ללא קשר לתכונותיהם החיצוניות.

כשאנחנו מבקרות את עצמנו על איך שאנחנו נראות, אנחנו מבקרות את כוחות הטבע הנעלים. כשאנחנו מוקירות תודה על איך שאנחנו נראות, האלוהות שלנו זורמת דרכנו ללא מאמץ. זו עוד תרופה לביקורת עצמית.

כשונוס מספיקה לסגת היום, יום ראשון, 3 בספטמבר, אנו יכולות לאמץ את השיעור שלה וללמוד לאהוב את עצמנו, להעריך את עצמנו, ולהעריך את היופי שלנו, בדיוק כמו שאנחנו. עם שמש בבתולה ומרקורי עדיין בנסיגה בבתולה, אנו יכולות להמשיך להקשיב להבחנות שלנו ולעבוד עם ביקורת, בצורה שמעצימה אותנו.

הצעות לשבוע זה:

1. בכל פעם שאת שומעת את קולות הביקורת העצמית, או הביקורת החיצונית, בצעי את הצעדים הבאים: (א) הקשיבי לה (ב) למדי ממנה (ג) שאפי את הכאב שלה ותנשפי ריפוי לכל מי שסובל מביקורת דומה (ד) הזכירי לעצמך שאת עושה כמיטב יכולתך והעולם יגיב בהתאם (ה) הוקירי תודה על היותך חלק מהכוחות האלוהיים שיצרו אותך בדיוק כמו שאת.
2. כתבי על היופי שלך. את חושבת שאתה יפה? מה את אוהבת באיך שאת נראת? מה היית רוצה שיהיה שונה? האם את יכולה להסתכל על כל ה"פגמים" שלך ולראות שהם עושים אותך יפה בדיוק כמו שאת? איך היית רוצה שהאנשים שאת אוהבת יתפסו אותך? האם את יכולה לראות את עצמך דרך העיניים שלהם?
3. הדפיסי תמונה עדכנית של עצמך. כתבי עליה "אני יפה" והדביקי אותה על מראה או על המקרר.