זה קשה בזמנים אלו: אידיאלים, חלומות ותקוות עולים בתוכנו, רק כדי להימחץ על ידי המציאות העגומה. פלא שלא זנחתי את כל האידיאלים שלי, כי הם נראים אבסורדיים ובלתי אפשריים ליישום. בכל זאת, אני שומרת עליהם, מפני שלמרות הכל אני עדיין מאמינה שבני אדם הם באמת טובים בלבם.״

~ אנה פרנק

השבוע אנחנו נפרדות מעונת מזל עקרב, והשמש נכנסת לקשת. המעברים בין מזלות מרתקים אותי. הם תמיד מסמנים נקודות מיוחדות בצמיחה ובהתפתחות שלנו. אני מוצאת את המעבר ממזל עקרב למזל קשת חשוב במיוחד.

עונת עקרב מציגה בפנינו תקופה שבה אנו נאלצות להתמודד עם אמיתות קשות. כל מה שרצינו להדוף מעלינו, צף אל פני השטח, או ליתר דיוק, אלו אנחנו שיורדות מתחת לפני השטח כדי לראות אותו.

מה שאנחנו מגלות בעונת מזל עקרב הוא לא תמיד נעים. לא בגלל שעקרב זה מזל רע, להיפך. מזל עקרב נותן לנו את הכוח להתמודד עם דברים שלא יכולנו להתמודד איתם קודם. הוא כאן כדי לאפשר לנו להתעמת עם הצדדים המכוערים ביותר של המציאות. הוא מעצים ומחזק אותנו, לוחש "את יכולה לעשות את זה" באוזנינו.

מזל עקרב אינו מספק לנו הבנה אינטלקטואלית של האמיתות הקשות הללו. הוא לוקח אותנו דרך חוויה עמוקה ואינטנסיבית. הוא גורם לנו להרגיש את האמיתות האלו זורמות דרך כלי הדם שלנו, מתחת לעור שלנו, בבטן שלנו ובכל הווייתנו.

אין לנו ברירה אלא להרחיב את עצמנו, להימתח מעבר לגבולות שלנו, להגדיל את המכלים שלנו כדי שנוכל לעמוד בכל מה שמתרחש. מזל עקרב מזכיר לנו שככל שאנו נכנסות עמוק יותר אל האמת הנוראה והמפחידה, כך אנו מתחזקות יותר.

ביום רביעי, השמש עוברת למזל קשת, המזל השולט במערך האמונות שלנו, באופטימיות ובאמונה שלנו בעולם ובאנושות.אנו מתבקשות לסקור את האמונות שלנו לאור החוויות שלנו בתקופת העקרב. קשת מבקש מאיתנו לא לתת למציאות הקשה להקשות אותנו. אסור לנו להפוך לציניות או לסגור את ליבנו, אבל כן ייתכן שנצטרך לשנות את אמונותינו בצורה שתתמוך בנו טוב יותר.

קשת מחבר אותנו עם הכרת התודה שלנו. יש לי סווטשרט שאומר "אני מכירה תודה על הכל". אני לא יכולה ללבוש אותו עכשיו כי יש כל כך הרבה דברים שאני לא מכירה תודה עליהם. יחד עם זאת, עדיין יש לי הרבה סיבות להכיר תודה. לכל אחת מאיתנו יש על מה להודות, אפילו בימים אפלים אלה.

לאחר הטבח ב-7 באוקטובר, איבדתי את האמונה בעולם. לא יכולתי לומר שהעולם הוא עולם טוב. לא האמנתי שמשהו כל כך נוראי יכול לקרות. שאלתי את עצמי איך יכולתי להיות כל כך נאיבית, בזמן שתמיד ידעתי שהשואה התרחשה? איך יכולתי לשים את זה מאחוריי ולחשוב שהעולם טוב, כאשר 6 מיליון אנשים נרצחו בצורה לא אנושית רק בגלל שהיו יהודים?

משהו בתוכי הזכיר לי שחייבת להיות תכלית לכל מה שקורה עכשיו. אני מאמינה שהמטרה היא לאלץ אותנו להתמודד עם כמה אמיתות קשות שניסינו להימנע מהן.

חשבנו שהאנטישמיות נעלמה, אבל היא פשוט ארבה לנו בחושך. חשבנו שאם ניתן לחמאס מיליוני דולרים זה יעזור לשפר את חיי האנשים בעזה ולטפח שלום. במקום זאת, חמאס השתמש בכסף כדי לטבוח, לאנוס ולחטוף אותנו. חשבנו שהיהודים שולטים בתקשורת. גילינו שהתקשורת נשלטת על ידי סין באמצעות טיקטוק. חשבנו שיהודים ומכללות עילית הם חברים טובים. גילינו שמכללות עילית מומנו בכבדות על ידי קטאר, שמקדמת אנטישמיות. חשבנו שיהודים תומכים ביהודים. גילנו שיש יהודים אנטי-ציונים, שמפיצים שנאה כלפי ישראל בשם השלום. חשבנו שהעולם יזדעזע איתנו ויעמוד לצידנו. הו, כמה טעינו.

כל כך הרבה אמיתות קשות; זה כמעט בלתי אפשרי לעיכול. אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעות. עכשיו אנחנו יכולות להסתכל על המציאות בעיניים. זה היה צריך להתפוצץ לנו בפנים בשלב זה או אחר. לא היה מנוס מזה. כולנו חיינו תחת תפיסה כוזבת של המציאות זמן רב מדי.

ועכשיו, מה עושים?

בעונת עקרב אנו נושמות את הכאב ומוצאות את הכוח שלנו. ואז בעונת הקשת אנו בונות מחדש את האמונות שלנו ומוצאות הכרת תודה על כל הברכות והמתנות בחיינו.

עכשיו אנחנו יודעות שהשואה יכולה לחזור על עצמה. שיש כוחות רשע בעולם. שלפעמים הרוע מנצח. שהעולם מלא בבורות ושנאה.

אבל אנחנו גם יכולות לבחור להאמין שבסופו של דבר, הטוב ינצח. האמת תצא לאור. הטרור יושמד. אנשים יבחרו בחוכמה מנהיגים שיכולים להוביל אותם לשלום. שיהיה שלום.

כמו אנה פרנק, אני בוחרת להאמין שאנשים באמת טובים בלבם. האם גם את?

בהכרת תודה, באהבה גדולה ובתפילה להשבת השבויים במהרה, 

יעל