עונת קשת – תני לי לקחת אותך רגע מהקושי אל מקום קסום

את יום הולדתי השלושים וארבע חגגתי באוהל מחוץ לביתו של המורה הבודהיסטי שלי בלאדק, הודו. כמה חברים שפגשתי בטיול לשם ישנו בפנים, וחלקם ישנו באוהלים רחוקים. אני הייתי לבד.

לדאק הוא מחוז בצפון הודו, המתנוסס אל גובה של למעלה מ 3,500 מטר מעל פני הים. רוב התושבים שם הם בודהיסטים טיבטים. נדרש מסע של יומיים במעברי הרים מעוקלים ובשולי צוקים חדים, כדי להגיע לשם ממנאלי. לקח עוד כמה ימים להסתגל לאוויר הדליל ולנשום כמו שצריך. הנופים היו משהו שמעולם לא ראיתי קודם לכן. שילוב של פסגות מושלגות ובוהקות, נהרות רחבים, מרחבים ירוקים ומדבר. הנוף הטבעי היה מקושט בסטופות לבנות, דגלים בודהיסטים צבעוניים ומקדשים בודהיסטים עוצרי נשימה. האוויר הדליל גרם להכל לזרוח בכזו בהירות, שזה הרגיש סוריאליסטי כמו להיות בתוך כדור בדולח.

המסע מלה, העיר המרכזית של לדאק, בה ישנו, לסטוק, שם גר המורה שלנו, לא היה מה שציפינו. היינו צריכים ללכת שעות ארוכות, בלי שילוט או אנשים באופק, בלי לדעת אם אנחנו בדרך הנכונה. אבל בסוף הגענו ליעדנו, והמורה שלנו קיבל אותנו בחום בביתו. לאחר שיחת דהרמה, מדיטציה וארוחת ערב משותפת, התחיל החלק השקט של הריטריט, וכל אחד מאתנו פנה למקומו.

באוהל שלי חשבתי שזה מוזר שבחרתי לחגוג את יום הולדתי בשקט ובבדידות. אני בת מזל תאומים ובדרך כלל מעדיפה לחגוג עם חברים. במשך כל הלילה ירד גשם. התכרבלתי בשק השינה עם בגדים חמים שקניתי במנאלי. הרגשתי מאושרת ויחד עם זאת לא היה לי ממש נח, ולקח לי זמן להירדם.

כשהתעוררתי הגשם פסק. פתחתי את רוכסן האוהל ויצאתי החוצה. מה שנגלה בפני הבהיר למה הגעתי עד לשם ולמה עשיתי את כל הבחירות המוזרות לחגוג כך. ראיתי את העולם כמו שלא ראיתי אותו קודם. צבעי הזריחה היו תערובת של זוהר סגול ואבק כוכבים צהבהב. הייתי בפסגת העולם, נוף עצום השתרע לפני במלוא הדרו.

לכמה רגעים, כל הכאב שחשתי על האובדן המוקדם של אמי, שני נישואים כושלים, שברון לב, בדידות, פחד, תסכול ודיכאון, הוסר ונלקח ממני. בפעם הראשונה בחיי הבוגרים, השתחררתי מנטל הכאב. זה לא היה הנוף של לדאק שראיתי באותו בוקר מיוחד. זכיתי לראות את החיים כישות קסומה, הנושמת איתי ובתוכי.

את אולי תוהה למה בחרתי לספר את הסיפור הזה עכשיו, כשזה הכי לא קשור לכלום. יש לכך שתי תשובות. האחת היא שהסיפור הזה מציג את המהות של מזל קשת. לטייל לבד בהודו אבל לא להרגיש בודדה. ללמוד בודהיזם. לפגוש קסם, מיסטיקה ורוחניות. לחוות את יופיו של העולם. ליצור קשר עם אנשים מתרבויות שונות. לקחת סיכונים תוך ידיעה שמלאכים שומרים עלי. כל אלה הם חלק מדרכה של קשתית.

הסיבה השנייה היא שבכל פעם שאני צריכה לברוח ממציאות קשה, בכל פעם שאני צריכה להחזיר את האמון שלי בעולם, אני חוזרת למקום המיוחד הזה בליבי. הרגע הזה של זריחה מחוץ לאוהל שלי ביום הולדתי ה-34, הוא המרחב הפנימי הקדוש שלי, המקדש שלי, שבו אני מוצאת תקווה ומקלט.

לפעמים אני חושבת על רגעים מאושרים עם המשפחה שלי כדי למצוא שמחה, אבל בימים אלו, רגעים יקרים כאלו מעוררים גם פחד. מה יקרה לנו? עם איזה עולם הבן שלי יצטרך להתמודד כשיגדל? בוקר הבדידות שלי בהרים לוקח אותי מעבר לפחדים האלו.

אם את קוראת אותי כבר זמן מה, את יודעת שאני תמיד מעודדת התמודדות עם קשים והימנעות מבריחה מהכאב. עם זאת, לפעמים לברוח למקום שמח זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולות לעשות. זוהי דרך הקשת. אם קשתית לא מרוצה במקום שבו היא נמצאת, היא ממשיכה הלאה, היא נוסעת למקום שבו המצב טוב יותר.

כמו לכולנו, השבועות האחרונים היו האפלים ביותר שחוויתי בחיי. כל כך כואב לי. אני מרגישה לא בטוחה בעולם. אני מרגישה שנאה מכוונת כלפיי. אני מרגישה לא מובנת. אני מרגישה שאנסו אותי, שחטו אותי, חטפו אותי ועינו אותי. מהמקום הזה, אני לא יכולה להביא אור לעולם. אני לא יכולה להיות בשירות. במקום האפל הזה יש רק פחד וכאב; אין מקום לתקווה.

בזמן שאני מתחברת לכאב, אני גם צריכה להתחבר לאופן שבו החיים התגלו לי באותו בוקר מיוחד באוהל בהודו. אני יודעת שהמקום הזה עדיין שם. הקסם עדיין שם, מחכה שנתחבר אליו, נרגיש אותו, נגלם אותו. כשאני נכנסת למקום הזה, זה ממלא אותי בחום, באופטימיות ובתקווה של קשת.

יש סיבה לכך שהשמש מבקרת במזל המאיר ביותר בזודיאק בתקופה החשוכה ביותר של השנה. כעת אנו זקוקות לאור של מזל קשת יותר מתמיד.

השבוע נחגוג את חנוכה המנציח את נס התגברותו של האור על החושך. עונת קשת כאן כדי להחזיר את האמונה שלנו בניסים ובקסמים. באגדות ובטוב לבם של אנשים. קשת לוקח אותנו לארץ לעולם לא שלנו, שם מותר לנו להיות תמימות, ילדותיות ושובבות. מקום שבו נוכל למחוק את הידע שלנו על כמה אכזריות ואי צדק יש שם בחוץ, גם אם זה רק לכמה רגעים.

מהו המקום הקסום שלך בלב שלך? מהו המקדש הקדוש שלך המחזיק את האור הפנימי שלך? השבוע מצא קצת זמן ולך לבקר בו. הדליקו את האור שבתוככם והפיצו אותו לעולם. זה מה שהעולם צריך מאיתנו כרגע.