אל תתני לתמונת החתונה היפה שפרסמתי לרגל חגיגות יום הנישואים העשירי שלי להטעות אותך. יום החתונה שלי לא היה שמח.

המקום שלנו באומבריה, איטליה, נראה כאילו נלקח מסצנת קולנוע מסוגננת. קירות האבן העבים של מה שהיה פעם כנסייה נצבעו בצבעים חמים ובהירים. החלונות הגדולים השקיפו על גבעות ירוקות, שדות לבנדר ואגרטלי חימר גדולים ומעוטרים עם פרחים צבעוניים. בפנים, ריהוט כפרי אותנטי ויצירות אמנות מכל העולם יצרו אווירה מלכותית.

נהנינו מחברת המשפחות הקרובות והחברים, שהתחברו כאילו תמיד היינו משפחה אחת גדולה. אבל ב-12 בספטמבר 2014, היום בו תכננו לערוך את חגיגת החתונה שלנו, התעוררתי וגיליתי שיש לי מחזור. זה לא רק העיד על אי נוחות פיזית ורגשית אלא גם על כשלון מאמצי הפוריות שלנו בעקבות הפלה שחווינו. ואז התחיל לרדת גשם כבד, ואירוע היה מתוכנן להיות בחוץ. בעלי המקום עודדו אותי לדחות את החגיגות ליום המחרת שהיה אמור להיות שמשי. אבל המשפחה שלי לא אהבה את הרעיון, כי אחד האחים שלי הגיע רק ליום החתונה.

כעסתי על המשפחה שלי שדאגה יותר לאחי. ואז, המצב התדרדר כשהאיש שלי התייצב לצד משפחתי כי הוא לא אוהב לשנות תוכניות, והיתה לנו מריבה ענקית. זה היה יותר מדי בשבילי. לא יכולתי לסבול את זה יותר. הרגשתי חלשה וחסרת אונים ביום שהיה אמור להיות היום שלי. נכנסתי לחדר, התכסיתי בשמיכה, הלכתי לישון והתחבאתי מהעולם. לא רציתי להתחתן. לא רציתי לחייך. לא חשבתי שאוכל לחייך גם אם ארצה.

בזמן שהתחבאתי מהעולם, המשפחות שלנו ניסו לעשות הכל כדי לשמח אותי ולארגן את החתונה הכי יפה שאפשר בפנים. פחדתי לעשות יותר מדי גלים; לא רציתי לגרום לאף אחד צער או אי נוחות, אז פשוט לקחתי על עצמי להיות האישה החמודה והאומללה הזו שאומרת כן ושונאת את עצמה על זה. כעסתי על עצמי בגלל חוסר היכולת שלי להיות מאושרת וללכת עם זה. הרגשתי כמו דרמה קווין טיפשה וילדותית ופחדתי שהמשפחה של האיש שלי תפסיק לאהוב אותי.

בערב פסק הגשם, והשמש יצאה. האיש שלי מיהר לחדר כדי להגיד לי שלפחות נוכל לעשות את הטקס בחוץ ואז לאכול בפנים. בחוסר רצון קמתי מהמיטה, לבשתי את שמלת הכלה שלי, התאפרתי וניסיתי למצוא בי שמחה לחייך. "אני מתחתנת עם אהבת חיי," אמרתי לעצמי, "למי אכפת מהחתונה?"

אבל היה לי אכפת. עד היום כשאני חושבת על זה, אני עדיין כועסת. לקח לי שנים לסלוח למשפחה שלי ולאיש שלי שלא עמדו לצידי באותו יום חשוב. עשר שנים של נישואים יפים ומאושרים מאוחר יותר, הבנתי שעדיין לא סלחתי לעצמי על מה שקרה שם.

למה לא פשוט אמרתי למשפחה שלי מה אני רוצה? למה לא התעקשתי על זה? למה לא קיבלתי את ההחלטה והעברתי אותה בצורה ברורה, כפי שבטח הייתי עושה היום? אחי אולי היה מאוכזב, אבל הוא היה מבין, או לא, וגם זה היה בסדר.

אם זה היה קורה היום, לא היתה שום בעיה; לא הייתי הופכת את עצמי לקורבן בסיטואציה הזו. זו הייתה החתונה שלי, ההחלטה שלי. העובדה היא שיעל של לפני עשר שנים הייתה הרבה יותר חלשה מיעל של היום, וזה מראה שהתפתחתי. עכשיו, אני צריכה לסלוח לעצמי על שהייתי חלשה אז ולשמוח שאני הרבה יותר חזקה היום.

השבוע, יש ירח מלא וליקוי ירח במזל דגים כשהשמש במזל בתולה.

מזל בתולה ומזל דגים רגישים מאוד, וזו הסיבה ששניהם רוצים שכולם יהיו שמחים ומאושרים. הם נוטים להימנע מוויכוחים בכל מחיר. כשהם מתרגזים, במסלול הנמוך שלהם, הם מתקרבנים למען אחרים ובורחים מהעולם. בתולה מנקה, מגננת, מבשלת, עובדת, ומארגנת, בעוד שדגים נכנסת מתחת לשמיכה, צורכת משהו משנה תודעה, או שניהם יחד.

עם זאת, בדרכם הגבוהה, מזל בתולה ומזל דגים חזקים ומיומנים בהתמודדות עם קונפליקטים. הם יודעים לתקשר את הצרכים שלהם בחמלה. הם באים באהבה ובלב פתוח ומביעים את מה שהם צריכים.

הליקוי הזה הוא הזדמנות מצויינת לתבוע את הכוח שלך. שאלי את עצמך אם יש מצבים בחייך בהם את מקריבה את עצמך כדי להימנע מעימותים או לשמח אחרים. איפה את מסתתרת מהעולם במקום להתמודד עם מצב מאתגר? איפה את נותנת לאחרים לקבוע כשאת זו שצריכה להחליט? תחשבי איך תרגישי לגבי הדברים בעוד עשר שנים. על מה תתחרטי אם לא תפעלי עכשיו? תבעי את הכוח שלך בכך שתתקשרי את עצמך בחמלה ובאהבה ותגרמי לדברים לעבוד כפי שאת רוצה. אל תשכח לשתף אותי איפה הפוסט הזה פגש אותך ואיזו עבודה בחרת לעשות.

מאחלת לך שבוע נפלא ודי די די שיחזרו כולם בחיים עכשיו,

באהבה,

יעל