אני בדרך כלל כותבת את הבלוג השבועי שלי בשבתות. אתמול החלטתי לשנות את הלו״ז ולהתחיל לכתוב את הבלוגים שלי בימי שישי, כדי שבשבתות אוכל לבלות ולנוח.

כתבתי אתמול פוסט יפהפה על הרמוניה, שלום ורוחניות. ברגע שהתעוררתי היום וקיבלתי את החדשות מישראל, ידעתי שהפוסט הזה לא רלוונטי. אתמול כתבתי מנקודת מבט שהעולם נמצא במקום שליו והרמוני יותר ממה שהיה אי פעם. המאורעות של היום היוו סטירת לחי מצלצלת לתפיסה הזו.

מאזניים הוא מזל של הרמוניה. איך אני יכולה לכתוב על הרמוניה בזמן שמתנהלת מלחמה? כשהארץ בוערת ואתן מסתגרות בבתיכן בפחד ובדאגה? למי אכפת מאסטרולוגיה, מולדי ירח וליקויי חמה בזמן כזה?

כשהלכתי היום בטבע, קרועה מהדיסוננס הבלתי נסבל בין היופי הסובב אותי, והאימה בישראל, הבנתי שאני חייבת לכתוב. מולד הירח וליקוי החמה הקרובים במאזניים הם הזדמנות לטפח יותר שלום והרמוניה בעולמנו, ואנחנו זקוקות לזה עכשיו יותר מתמיד.

כולנו מתמודדות עם כאוס, פחד ודאגה בחיינו, לא רק בזמן מלחמה. וכולנו יכולות להרוויח מטיפוח שלווה פנימית בזמנים קשים כאלו.

מאזניים נשלטת על ידי ונוס, אלת האהבה, השלום וההרמוניה. בזמן מלחמה, אנחנו צריכות לקרוא לה, ולהתחבר לאנרגיה שלה. אנחנו צריכות לטפח את הכוח הנשי שלנו שמחפש פתרונות שלווים.

ונוס מלמדת אותנו שכדי לטפח שלווה פנימית עלינו קודם כל לקבל את מה שאיננו יכולות לשנות. יש שנאה, יש פצעים עמוקים וישנים שהם מעבר לריפוי. יש זיכרונות נוראים של דברים איומים שנעשו, ואף אחד לא יכול לקחת בחזרה. אנחנו לא יכולות לשנות את זה.

אנחנו יכולות רק להסתכל קדימה ולשאול, מה אפשר לעשות עם זה? האם אנו ממשיכות לתדלק את השנאה, או מנסות לרפא אותה? זו הסיבה שבגללה מאזניים הוא מזל של העתיד ולא של העבר. מאזניים הוא מזל של קדמה והתפתחות. האנושות צריכה להתפתח כדי שיהיה שלום.

ונוס מלמדת אותנו שעל ידי טיפוח שלווה פנימית, אנו מביאות יותר שלום לעולם. גם אם איננו משפיעות על אף אחד מלבד עצמנו, עדיין יש לנו את הכוח להעצים את ההרמוניה סביבנו.

אבל הרמוניה פנימית היא לא מה שאנחנו חושבות שהיא. במשך שנים חשבתי שאני מטפחת שלום כמורה ליוגה ופעילת שלום. אבל בעצם, גילמתי את אידיאל השלום, בעוד שבתוכי הייתי במאבק מתמיד. ציפיתי מעצמי להיות מאושרת, ושלא הייתי, דחקתי את האומללות שלי הצידה. ציפיתי מעצמי שיהיו לי מחשבות ורגשות טהורים. בכל פעם שחשבתי או הרגשתי משהו שלילי, כמו כעס או קנאה, הדחקתי אותם או התעלמתי מהם.

הדרך הנמוכה של מאזניים היא אידאליזם.

כשמישהו פוגע בנו או באהובינו, זה אינסטינקטיבי לשנוא אותם. אם לא נאפשר לעצמנו להרגיש ולחשוב את מה שמתעורר בנו באופן טבעי, אם נדחק את המחשבות והרגשות שלנו, אנו יוצרות מאבק פנימי. האידיאליזם רק מרחיק אותנו מהשלום וההרמוניה.

כדי להכניס לחיינו הרמוניה, שלווה, אהבה ויופי לאורך זמן, עלינו להסתכל על החיים בעיניים. אנחנו צריכות לקבל את מה שיש ולהיות כנות ואותנטיות לגביו. אנחנו צריכות להודות בכאב, קנאה ושנאה. אנחנו צריכות לאמץ את החשכה הפנימית שלנו, את כל מה שבתוכנו שמנוגד לחלוטין לאהבה, שלום, והרמוניה. זו הדרך היחידה להכניס יותר הרמוניה לחיינו.

אם לא נודה במה שאנחנו באמת מרגישות וחושבות לא נוכל לעבוד עם הדברים, לא נוכל לרפא את הפצעים.

יחד עם זאת, אנחנו גם לא רוצות להשתתק מהכאב או לטבוע בכאוס. היום, כל מה שרציתי זה לשקוע בשינה עמוקה ולשכוח מהמציאות הבלתי נסבלת. אבל לא עשיתי את זה.

כבר הזכרתי כאן פעם את המושג הטיה שלילית. אנחנו נמשכות לחדשות רעות. אני מוצאת את עצמי נוברת בכותרות המבעיתות, מסתכל שוב ושוב בתמונות של הנעדרים ממסיבת הטבע. מרפרשת את עמודי החדשות למרות שאמצע הלילה אצלכן ואין שום עדכון חדש. זה לא עוזר לאף אחד שאני עושה את זה. זה בטח לא עוזר לי. אבל אני עדיין עושה את זה. כדי להביא הרמוניה אני צריכה לעשות גם דברים אחרים כמו לשחק עם הבן שלי ולכתוב. אלו הדברים שעוזרים לי למצוא את ההרמוניה הפנימית שלי.

בשבת יש מולד ירח וליקוי חמה במאזניים. כרגע, כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא לנצל את השבוע הזה כדי להתפלל לשלום. להתפלל לאבולוציה אנושית. להתפלל שמאורעות היום לעולם לא יחזרו על עצמם לא בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם. לטפח אנרגיה ונוסיאנית. בואו נייצר תדר של שלום, יופי, והרמוניה, על ידי הכרה בכל מה שלא.