עבר כמעט שבוע מאז שנחתנו בישראל ביום ההיסטורי של שיתוק המדינה וניצחונה הזמני של השפיות. בתוך הטירוף הפוליטי הזה אחי התחתן, ואני זכיתי לבלות שבוע עם משפחה וחברות.

המנהיג הרוחני, רם דאס, אמר, "אם אתה חושב שאתה מואר, לך לבלות שבוע עם המשפחה שלך." אפילו בלי לחשוב שאי פעם הייתי קרובה להארה, שבוע עם המשפחה תמיד מעלה בי שלל תחושות ורגשות.

אחי התחתן עם אישה מדהימה שהגיעה מרקע שמרני. החתונה התנהלה על פי כל כללי הטקס והמסורת היהודית.

זה לא שלא נכחתי בטקס חופה מימיי, אבל הפעם, בגלל שהטקס נעשה בצורה מאד מסורתית, הזדעזעתי במיוחד.

הגבר מתבקש לומר ברכה מסוימת שאומרים על כל דבר חדש, ״טלית חדשה, אישה חדשה״. האישה היא כמו טלית, רכוש. הוא נדרש להצהיר שקנה את טבעת הנישואין מכספו, כדי ש"האשה הנרכשת" אכן תהיה שלו.

הגבר מתחייב לדאוג לאשתו ולשלם לה סכום כסף מסוים למקרה שיחליט להתגרש ממנה, כמו שמתחייבים לדאוג לכלב במרכז האימוץ.

האישה לא מדברת מילה במהלך כל הטקס! היא עומדת שם, שקטה ויפה, הינומה מכסה את פניה, בזמן שהרב מנהל את הטקס עם הגבר.

האם אני צריכה לציין שהטקס הזה הרתיח אותי?

אני פשוט לא מצליחה להבין איך אפשר שטקס כזה יהיה חוקי במאה העשרים ואחת.

רציתי לנער את גיסתי החדשה ולשאול אותה "איך הסכמת להתחתן ככה?"

שימור מסורת ותרבות זה דבר יפה. לשמח את ההורים שלך זה דבר יפה. אבל יש מסורות שחייבות להשתנות.

אנחנו כל כך רגילות לטקס הזה שזה נראה לנו בסדר, תמים.  אבל זה ממש לא תמים. זה משמר דרך חשיבה שרבים בישראל עדיין נאחזים בה.

שמש במזל טלה אומרת לי, ״תצעקי את זה. תעשי מזה עניין. תאתגרי את אחיך וגיסתך. הקול שלך חייב להישמע.״

אני שומעת את הצעקה שרוצה לצאת מהבטן שלי.

אבל השבוע, אנחנו מתקרבות לירח המלא במאזניים. הירח במאזניים לוחש לי, ״תהיי דיפלומטית, תהיי אסטרטגית, תהיי שקטה. חתונה היא אירוע יפה. הביאי הרמוניה, לא כעס. אסור לך להפוך את איחוד האהבה של משפחתך לדגל המאבק שלך לצדק.

ובכל זאת, הייתי חייבת להגיד על זה משהו. הייתי חייבת לכתוב על זה משהו. אני כותבת לך כי אני יודעת שתביני.

האם אי פעם עברת משהו שגרם לך לרצות לצעוק בזמן שידעת שצעקות לא יועילו?

הירח המלא במאזניים שואל אותנו – איך נוכל לצעוק על כל העוולות שאנו חוות בעולם באופן שמקדם הרמוניה ושלום? איך נלחם למען הצדק בצורה דיפלומטית? איך נביע את הכעס שלנו באופן שמעודדת הקשבה ולא מגננה?  

חברה שעברה ניתוח לאחרונה סיפרה לי שבזמן שהיא נחה במיטת בית החולים, להקה של רופאים נכנסה לחדרה. ללא כל התנצלות, בקשה או אזהרה, הם הדליקו את האורות והביטו בה, כאילו הייתה תצוגה במוזיאון.

הייתי כל כך גאה בה, שלמרות המצב השברירי שלה, היא הייתה חזקה מספיק כדי לצעוק "לכו מפה". למרות שגם היא הייתה גאה בעצמה, היא לא הרגישה מועצמת מהצעקות. היא הרגישה מרוקנת.

במשך כל שנות הרווקות שלי, הייתי צריכה ללמוד להתחבר לאמת שלי. ואז הייתי צריכה ללמוד להגיד את האמת שלי. בעבר היתה לי אישיות מרצה. כל כך מרצה ששכנעתי את עצמי שאני תמיד רוצה את מה שהאדם השני רוצה.

גם היום, אחרי שמונה שנות נישואים, אני לפעמים מאבדת את העשתונות וצועקת את האמת שלי במקום לדבר אותה. זה לא מרגיש מעצים. אבדן השליטה מביש אותי. אני לא רוצה לצעוק, אבל אני גם לא רוצה לשתוק. אני רוצה שהאמת שלי תישמע.

האיש שלי תמיד אומר לי שאחד הדברים שהוא אוהב בי זה הכנות חסרת הפשרות שלי.

השבוע אנו מתבקשות למצוא איזון בין השמש במזל טלה לבין הירח במזל מאזניים. זה יהיה זמן מצוין לשאול את עצמך:

• האם אני מדברת ומשתפת את האמת שלי לעתים קרובות מספיק?
• האם אני מדברת בצורה שמאפשרת לאחרים להקשיב לי ולא להתגונן?
• האם אני מרגישה מועצמת או מרוקנת אחרי שאני מדברת את האמת שלי?
• האם אני בוחרת את הקרבות שלי בחוכמה?

ככל שאנחנו מחוברות יותר למחשבות ולרגשות שלנו, ככל שאנחנו מבטאות את האמת שלנו לעתים קרובות יותר, כך היא יוצאת אל העולם בצורה פחות מביכה, מזעזעת וחסרת שליטה.

לפעמים זה עניין של למצוא את העיתוי הנכון או האנשים הנכונים לשתף. לפעמים אנחנו נדרשות להיות רגישות, אוהבות וחומלות כשאנחנו חולקות את האמת שלנו.

צדק עדיין בצמידות לשמש לאורך כל השבוע. זה עוזר לנו להרחיב את עצמנו בדרכים חדשות. אנחנו יכולות למתוח את הגבולות האישיים שלנו ולהיות מסוגלות ליותר. אנו יכולות להשתמש בצמידות הזו כדי לשפר את הדרכים שבהן אנו מעבירות את האמת שלנו ונלחמות למען הצדק.

מאדים שהיה בריבוע לשמש מזה מספר שבועות, יספיק לאתגר אותנו ב 5 באפריל ונוכל להרגיש מעט הקלה.

ביום שבת, 7 באפריל, מתחילה קדם נסיגת מרקורי. הנסיגה עצמה תתחיל ב-21 באפריל. לקדם הנסיגה יכול להיות אפקט נסיגה עדין. זה גם זמן שבו אנו שותלות את הזרעים לתקופת הנסיגה. חשוב להתחיל לשים לב יותר לפרטים הקטנים.