איזו דרך נפלאה להתחיל את השבוע עם אנרגיות של ירח מלא. הירח נמצא באריה והשמש בדלי, כך שהשמש והירח עומדים זה מול זה.

אני אוהבת ירחים מלאים כי הם עוזרים לנו ללמוד הרבה על עצמנו. הם נותנים לנו הזדמנות לצמוח באמצעות מציאת האיזון הבריא בין הכוחות המנוגדים.

גם אריה וגם דלי מאד חברותיים וכיף לבלות במחיצתם. שניהם מאוד מתעסקים באופן שבו הם נתפסים ע״י אחרים, במיוחד כשמדובר במסגרות קבוצתיות. שניהם עוסקים בייחודיות אישית והתבלטות בתוך קבוצה.

אבל הדרך שבה הם מתמודדים עם הנושאים האלו, שונה מאוד.

כולם מרגישים כמוך

הבן שלי אוהב את סדרת ספרי הרומן הגרפי כנפי האש, המתארים עולם הנשלט על ידי דרקונים. הספר השישי בסדרה, ירח עולה, מספר את סיפורה של מון, דרקונית קוראת מחשבות. באחת הסצנות בספר, מון מגלה שחברתה, סורה, ביצעה פשע נורא.

סורה: "ואז כולם הסתכלו עליי. הם חשבו כמה הם שונאים אותי. הם יכלו לראות דרכי. אני יודעת את זה. "

מון: "לא. סורה. באמת, דרקונים חושבים בעיקר על עצמם. תאמיני או לא, אף אחד לא חושב עליך כמה שאת חושבת. זה…. למעשה מרגיע. כל הספקות העצמיים והמתח וההרגשה של להיות אאוטסיידר – מסתבר שכולם מרגישים כך".

אריה הוא הצד בנו שתמיד חושב שעיני כולם נשואות אלינו. זה הצד בנו שרוצה שעיני כולם יהיו נשואות עלינו. אריה מרגישה את כבדות הציפיות של כולם. היא המלכה, מרכז היקום, וחשה לחץ רב לנהוג בהתאם למעמדה.

דלי הוא הצד בנו שנוטה להרגיש כמו אאוטסיידר. היא לא רוצה להיות במרכז תשומת הלב, אבל היא זקוקה לחברים ולתחושת שייכות. להרגיש כמו אאוטסיידרית זה גם מכביד. לפעמים את פשוט רוצה להרגיש "כמו כולם".

אם אריה לא מרגישה נאהבת, מוערכת או מרכזית מספיק, היא יוצרת דרמה כדי למשוך תשומת לב. במסלול הגבוה, אריה לומדת למתן את הצורך שלה בתשומת לב. היא יודעת לבקש את תשומת הלב שהיא צריכה בנועם, בלי להתפוצץ. 

דלי מתמודדת עם אתגרים חברתיים באמצעות ניתוק. היא הופכת להיות האאוטסיידר, המתבונן. במסלול הגבוה היא לומדת ליצור חברויות משמעותיות ויוצרת קבוצת אנשים שהיא מרגישה שייכת אליה.

לפעמים אנחנו עושות סיפור גדול ממשהו שאמרנו או עשינו כשהיינו באינטראקציה עם אחרים. רק אתמול, ביליתי את חצי השעה הראשונה של שיעור יוגה, בתחושה רעה. על מה? על זה שנדחפתי עם המזרון שלי והמזרון של חברתי באופן שחייב תלמידה אחרת לזוז הצידה.

ואז הזכרתי לעצמי שבזמן שאני עיניתי את עצמי על החוצפה שלי, התלמידה שהיתה צריכה לזוז קצת, כנראה לא הקדישה לזה כלל מחשבה. זו הייתה הקלה.

כל כך הרבה פעמים אנחנו בטוחות שכולם רואים כשאנחנו מעלות קצת במשקל, כשיש לנו עיגולים שחורים סביב העיניים או כשיש לנו פצעון. האמת היא שרוב האנשים כל כך עסוקים בלחשוב על הבעיות של עצמם, שהם אפילו לא שמים לב לבעיות שלנו.

הקשבה

מצד שני, אנחנו לא רוצות שההבנה הזו תהפוך אותנו לסוציופתיות. חשוב לנו להתנהג באדיבות לאחרים, לדאוג לאחרים, בעיקר עבור רווחתנו שלנו. השאלה היא עד כמה?

אם את כל כך אכפתית כלפי אחרים, שאת מלקה את עצמך על כל שטות שאולי עשית לא בסדר, זה גם לא בריא. רובנו צריכות ללמוד להיות רגועות יותר בהתנהלות החברתית שלנו.

אם אנחנו אותנטיות ומגיעות עם לב וראש נקיים, האינטראקציות שלנו יהיו קסומות.

אם בזמן שאנחנו מדברות עם אחרים, אנחנו כל הזמן חושבות איך להרשים אותם (אריה) או איך להראות שלא אכפת לנו להרשים אותם (דלי), האינטראקציה שלנו לא תזרום באופן טבעי. נעזוב במחשבה שנכשלנו באיזשהו אופן.

ככל שאת באמת פותחת את עצמך בפני אחרים, ומקשיבה להם, במקום לתכנן מה את הולכת להגיד ברגע שהם יסתיימו את המשפט, ככל שאת רגועה ואמיתית יותר, כך האינטראקציות שלך נעימות יותר.

את לא האגו, את לא המתבונן 

דלי צריכה ללמוד מאריה להיות מעורבת יותר עם אחרים, להיות רומנטית, תשוקתית, אוהבת ואישית. דלי יכולה לפעמים להיות מזוהה מדי עם עמדת המתבונן. בעוד שלהיות בעמדת המתבונן היא אחת המטרות הגבוהות של מדיטציה, המתבונן הוא עדיין רק מרכיב אחד בהוויה שלנו.

עלינו ללמוד לשים לב לכל ההיבטים של ההוויה שלנו, כולל הגוף המנטלי שלנו, הגוף הרגשי שלנו, הגוף הפיזי שלנו, הלב שלנו, האגו שלנו, הנפש שלנו, הצד הנשי שלנו, הצד הגברי שלנו והנשמה שלנו.

אריה צריכה ללמוד מדלי להימנע מיצירת דרמה מיותרת, לראות דברים מנקודת מבטו של המתבונן, להיות חופשיה בדעותיה ולהפסיק לנסות לעשות מה שאחרים מחשיבים כ"דבר הנכון". היא צריכה ללמוד לא להיות מזוהה כל כך עם האגו שלה ולהכיר גם בחלקים האחרים של ההוויה שלה.

בשבוע הירח המלא הזה, שימי לב לדיאלוג הפנימי שלך. כמה אכפת לך ממה שאחרים חושבים? עד כמה שלילי או חיובי הדיאלוג הפנימי שלך סביב האינטראקציות החברתיות שלך? נסי ליישם את שלושת ההצעות שרשמתי כאן וכתבי לי איך זה עבד.