השבוע השמש, מרקורי, שבתאי ונפטון נמצאים כולם במזל דגים. ביום ראשון הירח במזל עקרב. זה אומר שבמהלך השבוע ארבעה עד חמישה גופים שמיימיים מתוך עשרה נמצאים במזלות מים. זה הרבה מים.

לאלמנט מים יש צורות שונות.

במזל סרטן, אלו מים של רגשות צ'אקרה שנייה. הכוונה לרגשות אישיים ויסודיים כמו אהבה, שנאה, קנאה, עלבון, תסכול, שמחה וכעס. סרטן מלמד אותנו לעבוד עם רגשות אלו.

במזל עקרב, המים לובשים צורה של עומק, עוצמה, פסיכולוגיה ואינטואיציה. ברמה הרגשית, עקרב עוסק בעיקר בפחדים ובכאבים, ומלמד אותנו כיצד להפוך אותם לריפוי והעצמה.

במזל דגים, מים לובשים צורה של רגישות.

לכולנו יש חמישה חושים דרכם אנו תופסות את העולם. לחלק מאיתנו יש חוש שישי של אינטואיציה.

אבל לחלקנו יש רגישות של מזל דגים. יש לנו חוש שביעי. זה כמו להיות מכוסה כולך באנטנות מיקרוסקופיות.

האנטנות הללו קולטות אנרגיות וויברציות של כל מי ומה שסביבנו. אנו קולטות את החלקיקים הקטנים ביותר, בין אם אלו חלקיקי זיהום אוויר או רעננות היער. אנו חשות ישויות שונות שאף אחד אחר לא יכול להרגיש.

בעולם הרגשות, דגים כאן כדי ללמד אותנו על רגשות הצ'אקרה הרביעית. אלו הם רגשות של חמלה והאהבה לכל היצורים החיים.

רגישות מוגברת היא משהו שנתפס כחסר ערך במאות השנים האחרונות. רגישות נחשבה לא רציונלית במקרה הטוב, או מחלת נפש במקרה הרע.

אני מודה שקשה לי עם מיסטיקה. יש הרבה דברים שאני פשוט לא קונה. אבל יש לי גם ניסיון משלי עם כוחות מיסטיים.

תמיד היה לי קשר חזק עם החלומות שלי. זכרתי את החלומות שלי בפירוט וסיפרתי אותם לחברותיי מגיל מאד צעיר.

כשמלאו לי שתים עשרה, התחלתי לחלום חלום חוזר בו ראיתי את אמא שלי גוססת במיטתה. שש שנים מאוחר יותר, החזון שלי התגשם. זה היה כל כך מפחיד שזה גרם לי להפסיק לחלום לכמה שנים.

זה לא היה החלום או החזון היחיד שלי שהתגשמו.

כשפגשתי לראשונה את המורה שלי, דברה סילברמן, דיברנו על הכמיהה שלי לזוגיות. "את כבר במערכת יחסים", היא אמרה לי. באותו זמן, כבר הכרתי את בעלי, אבל עדיין לא ידעתי שהוא יהפוך לבעלי.

בני עדן, בן מזל דגים, סיפר לנו פעם שהוא בא מעולם ללא מולקולות. הוא פגש שם את אמא שלי, אבל לא היה לה שם, כי לאף אחד לא היה שם במקום ההוא. בשלב מסוים הוא נכנס לבריכת מים ממנה נשלח לעולם הזה.

בירח המלא האחרון, לאחר שהרדמתי את  עדן, הרגשתי את רוחה של סבתי טובה בחדר. גם סבתא טובה וגם עדן נולדו בפורים, שמתקיים תמיד בירח המלא בבתולה.

בעבר אנשים בעלי רגישות גבוהה וכוחות תקשור כונו מכשפות ונשרפו על המוקד.

למזלנו היום אנחנו יותר פתוחים לקבל את הרגישויות הללו ולראות בהן כוח. אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור.

יש כמה היבטים לא נעימים לרגישות.

האחד הוא שאת מרגישה את הכאב והסבל של כולם. בעוד אנשי אש נלחמים למען צדק ונשארים אופטימיים, את עלולה להרגיש שאת טובעת בים של צער.

את יכולה לחזות דברים שאת לא רוצה לחזות, או לחוש דברים שאת לא רוצה לחוש.

יש סיכוי טוב שאת ספוג אנרגטי. את לוקחת על עצמך את הכאב והסבל של אנשים אחרים. את נושאת אותו עבורם, וזה מוסיף עומס רגשי.

ללא הדרכה נכונה, את עלולה להתבלבל. האם סבתא שלי באמת נכחה בחדר, או שדמיינתי את זה?

אנחנו חיות בעולם קונקרטי. תראי לי את הכסף. אל תדברי איתי על אנרגיות וחזונות. אל תגיד לי שאת רואה אנשים מתים. זה מגוחך.

ואז את נסגרת. וכשאת נסגרת, את מאבדת הרבה מאד מהכוח שלך.

אולי אם הייתי יודעת איך להשתמש בכוחות שלי בתור ילדה, יכולתי להציל את אמא שלי. יכולתי להזהיר אותה ולוודא שהיא תלך לרופא כשעוד היה זמן לרפא אותה.

כשעדן מספר לי סיפורים על גלגולים קודמים, על חייו כנשמה ללא גוף, או על רוחות רפאים שהוא פוגש, אני מעודדת אותו לספר לי עוד. אני מאמינה לכל מילה שלו.

כדי לפתח רגישות בריאה את צריכה להכיר בכך שמה שאת חשה יכול להיות נכון.

יש דברים שניתן לאמת. אם את מרגישה ווייבים מוזרים מחברה, דברי איתה על זה, אל תפחדי לשאול.

אם יש לך חזון עתידי, רשמי אותו ושמרי אותו במקום בטוח. אם החזון שלך יתגשם, תוכלי להוכיח שאכן חזית אותו. זה יקל עליך לזהות חזיונות אחרים כשהם מתרחשים.

אם יש לך קשר חזק עם החלומות שלך, למדי כיצד לעבוד איתם. אני עובדת על הרבה מהבעיות שלי דרך חלומות.

קבלי את זה שרגישות מגיעה עם מידה של מלנכוליה. אתמול, כשהירח נכנס לעקרב, נשטפתי בגל של עצבות. לא ברחתי מזה. הרגשתי את זה. הלכתי לשיעור יוגה ועיבדתי את העצב באמצעות תנועה. ידעתי שהעצב הזה הוא חלק מהמתנה שלי.

הדבר החשוב ביותר הוא להשתמש ברגישות שלך כדי לעזור לאחרים לפרוח.

יחד עם זאת, היזהרי לא להניח שאת יודעת הכל. שאלי שאלות כדי לראות אם מה שאת חשה מדבר אליהם.

השתמשי במתנה שלך בזהירות. תשתפי רק בדברים שיכולים להעצים.