בשנת 2005, עברתי את הגירושים השניים שלי. התמודדתי עם דיכאון עמוק, אבל המשכתי בחיי, והראיתי לכולם כמה שאני שמחה ומאושרת. ערב אחד, במסיבה על גג בתל אביב, פגשתי חבר ותיק שיצאתי איתו לתקופה קצרה לפני שהתחתנתי. הוא רצה לתת לנו הזדמנות נוספת והזמין אותי להצטרף אליו לסוף שבוע בלונדון, שם הוא גר.

כשנעניתי להצעתו, התחלתי לפנטז על הזמן הרומנטי שנבלה יחד, הולכים מחובקים ברחובות לונדון. אבל האכזבה שלי התחילה ברגע שהגעתי אליו. התברר שהוא היה עסוק בעבודה ובקושי היה לו זמן לבלות איתי. כשכן בילינו ביחד, היינו בווייב אחר לגמרי.

מזג האוויר היה חם ושמשי באופן מפתיע. אנשים ישבו על כל פיסת דשא, מילאו את הרחובות עם כוסות בירה ענקיות והרבה שמחה. ניסיתי ליהנות מהזמן שלי לבד, מסתובבת ברחובות, אבל הגוש החונק בגרון לא נתן לי לשכוח איך הרגשתי באמת.

בערב האחרון שלי, אני והמארח שלי הלכנו למסיבה. הוא הכיר לי כמה מחבריו, והתחברתי אליהם מיד. אחד מהם היה גבר נאה. ראיתי שמצאתי חן בעיניו. הוא קרא בין השורות שאני לא מרוצה מהחבר שלו. הוא ניסה את מזלו והזמין אותי אליו אחרי המסיבה. כל כך כעסתי על החבר הלונדוני שלי ורציתי לחוות משהו ראוי בטיול המאכזב הזה, אז נעניתי להצעתו.

זה היה ליל קיץ חם. בדירה של הבחור לא היה מזגן, והאוויר היה סמיך וכבד. כששכבנו עירומים במיטתו, מחזירים את נשימתנו לסדרה, רוח נעימה הפתיעה אותנו בקרירותה וברעננותה. זה היה אחד מהרגעים האלוהיים האלו שהגיעו עם תובנה חזקה. הרגשתי שהרוח הקרירה לוחשת לי באוזן: מספיק.

כשחזרתי לביתו של המארח שלי, לא יכולתי להבליע חיוך קל כשאמרתי לו שכרגע שכבתי עם חבר שלו. אבל כששמרתי על מרחק ממנו במיטה שחלקנו, ידעתי שאני לא רוצה להמשיך עם כל הדרמה הזו בחיים שלי. מספיק.

זה היה סופו של פרק אריה קיצוני בחיי. זה היה פרק חיים מלא תאווה ותשוקה, פרוע, ומאד דרמטי. זה גרם לי הרבה סבל, אבל זה גם יצר סיפורים שאני יכול לכתוב עליהם היום. כשחזרתי הביתה והתחלתי לבנות את חיי מחדש, יצאתי לאט ובהדרגה מהדרמה שלי והתקדמתי לעבר מזל דלי.

התרכזתי בלמידה, הוראה, מדיטציה, ריפוי, מאבק למען צדק ושירות לאחרים. כשמצאתי משמעות ותכלית בחיי, הרומנטיקה עדיין הייתה חשובה, אבל זה לא היה הדבר היחיד שחשוב. חיי עדיין היו כרוכים בתאוות ושיברונות לב, אבל בהדרגה לקחתי את זה פחות קשה כשהדברים לא עבדו כפי שציפיתי.

עכשיו, אפשר גם לקחת את מזל דלי רחוק מדי. את יכולה להיות כל כך מנותקת ומרוחקת שהחיים הופכים להיות משעממים. כשחזרתי מלונדון ושיתפתי חבר טוב בסיפורים שלי, הוא אמר לי שיש לי מזל. "אף פעם לא התאהבתי, לא נשבר לי הלב, לא פנטזתי על רומנטיקה, ולא התאכזבתי. את, את חיה כמו בסרטים", הוסיף. לא יכולתי שלא לחייך בהסכמה.

היום, אני נשואה באושר במשך עשר שנים. החיים שלי עדיין מלאי תשוקה ומרגשים. האיש שלי ואני יכולים להיות דרמטיים במריבות שלנו לפעמים, ולמרות שלא הייתי אומר שאני אוהבת את זה, אני מעדיפה את זה על פני חיים של זוגיות ללא תשוקה.

ביום שני השבוע, נחגוג את הירח המלא במזל דלי ונתבקש למצוא את דרך האמצע בין מזל אריה למזל דלי. חיים עם יותר מדי רומנטיקה, תשוקה, תאווה ודרמה הם מתכון לסבל. אבל לגמרי בלעדיהם, אנחנו מסתכנות באיבוד תשוקת החיים שלנו. אנחנו עלולות להרגיש מנותקות, קרות ומשעממות. יכול להיות שנצרוך תשוקה ודרמה דרך טלוויזיה, מדיה חברתית וספרים, שנחייה את החיים באמצעות סיפורים של אנשים אחרים.

השבוע, שאלי את עצמך איפה את מוצאת את עצמך בין שני הקצוות הללו. האם התאווה שולטת בחייך וגורמת לסבל? האם היא נעדרת לחלוטין, או שאת בדיוק איפה שאת רוצה להיות? אם את לא מרגישה מספיק תשוקה, דרמה, תאווה או רומנטיקה, אולי הגיע הזמן להצית את האש שלך. את יכולה לעשות את זה בעזרת פעילות גופנית, צעדים נועזים, והוספת פעילויות מהנות ורומנטיות לחיים שלך. אם את מרגישה יותר מדי תאווה ודרמה בחייך, אולי הגיע הזמן לצנן את זה עם קצת מדיטציה והתבוננות. או אולי את צריכה למצוא משמעות בהיבטים אחרים של חייך.

אשמח לשמוע מה דעתך.

מאחלת לך שבוע נפלא, שהחטופים יחזרו, שהמלחמה תסתיים, ודי, מספיק.

באהבה,

יעל